<h1>ראבי"ה סימן תס"א</h1>
<h2>דף כט.</h2>
חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה, ושל נכרי מותר בהנאה. ואפילו באכילה מותר, אבל איידי דתני רישא אסור בהנאה תנא נמי סיפא מותר בהנאה. ובירושלמי [ה"ב] דייק הא באכילה אסור מתניתא במקום שלא נהגו לאכול פת של גוים אבל במקום שנהגו לאכול פת של גוים אפילו באכילה מותר. ואני פירשתי בעבודה זרה פירוש מבואר בדבר זה. ובירושלמי [שם] איכא בעיא אי חמץ של נכרי בפסח מותר בהנאה או לא, ואיפשיטא לאיסורא. ומסקינן לרבי שמעון דאפילו חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח מותר, אלא דקנסא קא קניס משום שעבר עליה בבל יראה ובבל ימצא, וכי קניס היכא שאיתא לאיסוריה בעיניה אבל על ידי תערובות לא קניס, כגון קדירות אחר הפסח. וכן חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר, דלא קניס, ושרי אפילו באכילה, אף על פי ששאור שעבר עליו הפסח ניתן בעיסה. והיינו דאמרינן [ל' ע"א] ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא כי הוינן בי רב נחמן אמר לן בתר פסחא פוקו ואייתו לי חמירא דבני חיילא, אף על פי שעברו בבל יראה על השאור, כיון שלא עי[כ]בוהו אלא לצורך גוים שרי. ואם נתערב קודם הפסח דבר זה פירשתי בתשובתיי.
